Vayedaber

Meguilah

Daf 8a

כָּל אֵילּוּ בְּיוֹם טוֹב אֵין צוֹרֶךְ לוֹמַר בַּשַּׁבָּת. אִילֵּין אִינּוּן. וְהָא אִית לָךְ חוֹרַנִין. 8a סְקִילָה בַשַּׁבָּת. אֵין סְקִילָה בַיּוֹם טוֹב. כָּרֵת בַּשַּׁבָּת. אֵין כָּרֵת בַּיּוֹם טוֹב. מַכּוֹת בַּיּוֹם טוֹב. אֵין מַכּוֹת בַּשַּׁבָּת. אִין תֵּימַר. בִּדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן אוֹכל נֶפֶשׁ אֲתִינָן מִיתְנֵי. וְהָא תַנִּינָן. מַשְׁחִילִין פֵּירוֹת דֶּרֶךְ אֲרוּבָּה בְּיוֹם טוֹב אֲבָל לֹא בַשַּׁבָּת. וְעוֹד מִן הָדָא. שׁוֹחֲקִין עֲצֵי בְשָׂמִים לַמִּילָה בַיּוֹם טוֹב אֲבָל לֹא בַשַּׁבָּת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְהוּא שֶׁמָּל. וְעוֹד מִן הָדָא דְתַנּי. מוֹדִין חֲכָמִין לְרִבִּי מֵאִיר בְּחוֹתָמוֹת שֶׁבַּקַּרְקַע שֶׁמְפַקְפְּקִין וּמַפְקִיעִין וּמַתִּירִין וְחוֹתְכִין. בַּשַּׁבָּת מְפַקְפְּקִין אֲבָל לֹא מַפְקִיעִין וְלֹא מַתִּירִין וְלֹא חוֹתְכִין. וּבַכֵּלִים בַּשַּׁבָּת מוּתָּר. אֵין צוֹרֶךְ לוֹמַר בְּיוֹם טוֹב.

Traduction

אֵין בֵּין שַׁבָּת לְיוֹם הַכִּיפּוּרִים אֶלָּא שֶׁזֶּה זְדוֹנוֹ בִּידֵי אָדָם וְזֶה זְדוֹנוֹ בְּהִיכָּרֵת׃ הָא בְתַשְׁלוּמִין שְׁנֵיהֶן שָׁוְין. מַתְנִיתָה דְרִבִּי נְחוֹנְייָה בֶּן הַקָּנָה. דְּתַנֵּי. רִבִּי נְחוֹנְייָה בֶּן הַקָּנָה אוֹמֵר. יוֹם הַכִּיפּוּרִים כַּשַּׁבָּת בַּתַּשְׁלוּמִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר. מְחוּייָבֵי כְרִיתוֹת כִּמְחוּייָבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אָבוּנָא. נַעֲרָה נִדָּה בֵינֵיהוֹן. רִבִּי מָנָא אָמַר. אַף אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ בֵינֵיהוֹן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְרִבִּי נְחוֹנְייָה בֶּן הַקָּנָה. מַה שַׁבָּת אֵין לָה הֵיתֵר אַחַר אִיסּוּרָהּ אַף יוֹם הַכִּיפּוּרִים אֵין לוֹ הֵיתֵר אַחַר אִיסּוּרוֹ. וְאֵילּוּ הוֹאִיל וְיֵשׁ לָהֶן הֵיתֵר אַחַר אִיסּוּרָן מְשַׁלֵּם. עַל דַּעְתֵּיהּ דְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא. מַה שַׁבָּת יֵשׁ בָּהּ כָּרֵת אַף יוֹם הַכִּיפּוּרִים יֵשׁ בּוֹ כָּרֵת. וְאֵילּוּ הוֹאִיל וְיֵשׁ בָּהֶן כָּרֵת אֵינוֹ מְשַׁלֵּם. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי אָמַר. מַכּוֹת וְכָרֵת מַה אָֽמְרִין בָּהּ אִילֵּין תַּנָּייָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. צְרִיכָה לָרַבָּנִן. רִבִּי יוֹנָה בָעֵי. וְלָמָּה לֹא שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא דְתַנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. דְּתַנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר. נֶאֱמַר כָּרֵת בַּשַּׁבָּת וְנֶאֱמַר כָּרֵת בְיוֹם הַכִּיפּוּרִים. מַה כָרֵת שֶׁנֶּאֱמַר בַּשַּׁבָּת אֵין מַכּוֹת אֶצֶל כָּרֵת. אַף כָּרֵת שֶׁנֶּאֱמַר בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים אֵין מַכּוֹת אֶצֶל כָּרֵת. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. מַה צְרִיכָה לֵיהּ. כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. בְּרַם כְּרִבִּי יוֹחָנָן. אִם מַכּוֹת אֶצֶל מִיתָה יֵשׁ לוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן מַכּוֹת אֶצֶל כָּרֵת. דְּאִיתַפַּלָּגוֹן. הַשּׁוֹחֵט אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אִם הִתְרוּ בוֹ לְשֵׁם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לוֹקֶה. לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה נִסְקַל. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֲפִילוּ הִתְרוּ בוֹ לְשֵׁם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ אֵינוֹ לוֹקֶה. מֵאַחַר שֶׁהִתְרוּ בוֹ לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה נִסְקַל. אָמַר לֵיהּ. אֲפִילוּ כְרִבִּי יוֹחָנָן צְרִיכָה לֵיהּ. תַּמָּן לִשְׁנֵי דְבָרִים וְהָכָא לְדָבָר אֶחָד.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

אין בין שבת ליה''כ וכו' מתניתא דר' נחוניא בן הקנה וכו'. גרסינן להא לעיל בפרק ז' דתרומות בהלכה א' וכן בפרק אלו נערות בהלכה א':

הא בתשלומין שניהן שוין. אם עשה דבר שיש בו תשלומין שוין הן לפטרו מן התשלומין כדמוקי לה כר' נחוניא בן הקנה שהיה עושה יה''כ כשבת לענין לפוטרו מתשלומין דקים ליה בדרבה מינה:

מחוייבי כריתות כמחוייבי מיתות ב''ד. ומפרש מה נפק מן ביניהון מאי נ''מ אי אמרינן יה''כ כשבת או חייבי כריתות כחייבי מיתות ב''ד:

נערה נדה ביניהון. אם אנס נערה נדה איכא בינייהו אי מיחייב קנס או לא וכן אף אחות אשתו ביניהון דלר' נחוניא בן הקנה יה''כ כשבת בדוקא קאמר משום דדמיין אהדדי שאין להן היתר לעולם לאפוקי נערה נדה יש לה היתר לאחר איסורה וכן אחות אשתו לאחר מיתת אשתו ולדידיה חייב עליהן קנס:

על דעתיה דר''ש בן מנסיא. הכי הוא דמדמי להו מה שבת שיש בה כרת במזיד בלא התראה ואף יה''כ יש בו כרת וכן נמי אלו נדה ואחות אשתו שיש בהן כרת פטורין מן התשלומין:

מכות וכרת מה אמרין בה אלין תנייא. אלו תנאים ר' נחוניא ור''ש מה אמרו אצל מלקות וכרת אי לדידהו אין מלקות אצל כרת כשם שאין תשלומין במקום כרת או לאו:

אמר ר' יוסה צריכה לרבנן. מספקא להו לרבנן בבית המדרש אליבא דהני תנאי:

ולמה לא שמיע להו מן הדא. ברייתא דר''ש בן יוחאי שאין מכות אצל חייבי כריתות:

מה כרת שנאמר בשבת אין מכות אצל כרת. דלא משכחת לה מלקות אצלה שאם התרו בו חייב סקילה ואם לא התרו בו חייב כרת ומלקות אין בה משום דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב''ד אין לוקין עליו וה''נ ס''ל בחייבי כריתות שאף אם התרו בו פטור ממלקות דלאו שניתן לאזהרת כרת הוא:

מה צריכה ליה כר''ש בן לקיש. כלומר אליבא דר''ל דלקמן הוא דאיכא לספוקי ואם יש מכות אצל כרת או לא:

ברם כר' יוחנן אם מכות אצל מיתה יש לו כל שכן מכות אצל כרת. כדלקמן:

דאיתפלגון. בהא אם יש מלקות בלאו שניתן לאזהרת מיתת ב''ד:

אם התרו בו לשם אותו ואת בנו. ולא התרו בו משום ע''ז לוקה דאין כאן מיתה:

ר''ש בן לקיש אומר אפילו התרו בו לשם אותו ואת בנו לבד אינו לוקה מאחר שאלו התרו וכו'. כך הוא בתרומות ובכתובות דמאחר שאלו התרו בו משום ע''ז היה נסקל ואינו לוקה דקים ליה בדרבה מינה ה''נ אפילו לא התרו בו משום ע''ז הואיל דבהך איסורא איכא ביה צד מיתה לא לקי והשתא אליבא דרשב''ל הוא דמיבעי לן אם דוקא במקום שיש בו מיתת ב''ד הוא דפטור ממלקות או אף במקום כרת אבל אליבא דר' יוחנן דמחייב מלקות במקום שיש בו צד מיתת ב''ד לכ''ש דמחייב מלקות במקום שיש בו כרת דלא חמירא כמיתת ב''ד:

א''ל. דלא היא דאפילו כר' יוחנן צריכה ליה דאכתי אף לר' יוחנן איכא לספוקי בהך מלתא דתמן גבי אותו ואת בנו לשני דברים יש כאן מלקות משום אותו ואת בנו ומיתה משום ע''ז והואיל ושני איסורין הן איכא למימר דמש''ה ס''ל דהיכא דאתרו ביה משום אותו ואת בנו בלבד דיש בו מלקות משום דלאו בפ''ע הוא ובאותו לאו אין בו מיתה:

והכא. מאי דקא מיבעיא לן לדבר אחד שיש בו לאו וכרת הוא דמיבעיא לן והלכך אפילו לר' יוחנן נמי איכא למימר דכשם שאין מלקות ותשלומין בלאו אחד כן נמי אין למלקות וכרת בלאו אחד:

Meguilah

Daf 8b

משנה: אֵין בֵּין הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ לַמּוּדָּר מִמֶּנּוּ מַאֲכָל אֶלָּא דְּרִיסַת הָרֶגֶל וְכֵלִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין בָּהֶן אֹכֶל נֶפֶשׁ. אֵין בֵּין נְדָרִים לִנְדָבוֹת אֶלָּא שֶׁהַנְּדָרִים מֵתוּ אוֹ נִגְנְבוּ חַייָבִין בְּאַחֵרָיוּתָן וּנְדָבוֹת מֵתוּ אוֹ נִגְנְבוּ אֵין חַייָבִין בְּאַחֲרָיוּתָן׃

Traduction

Entre celui qui s’interdit par vœu de tirer aucune jouissance de son prochain et celui qui s’interdit seulement de rien manger de chez lui, il y a cette différence qu’au premier il est même défendu d’entrer chez son prochain, ou d’emprunter des ustensiles, même s’ils ne servent pas à la consommation. Entre les objets offerts par vœu et ceux par engagement, il y a une distinction: des premiers on est responsable au cas où les animaux offerts à ce titre sont morts ou ont été volés; des autres, on ne l’est pas.

Pnei Moshe non traduit

מתני' אין בין המודר הנאה מחבירו. שנדר שלא יהנה ממנו בשום ענין:

לבין המודר ממנו מאכל אלא דריסת הרגל. שחמור מודר הנאה שאסור ליכנס בתוך של חבירו. וכן כלים שאין עושין בהן אוכל נפש אסור למודר הנאה להשאיל ממנו ומודר מאכל מותר ואם הן כלים שכיוצא בהן משכירין באותו מקום אסור אף למודר מאכל כדתנן ריש פ''ד דנדרים לפי שזה היא הנאה המביאה לידי מאכל שאם לא היה זה משאילו מחסר בה שוה פרוטה וזה הנאת מאכל היא שהרי ראויה אותה פרוטה לקנות בה מאכל:

אין בין נדרים לנדבות. נדר האומר הרי עלי עולה והפרישה ונאבדה חייב באחריותה דכיון שאמר עלי כמאן דטעין אכתפיה דמי ונדבה האומר הרי זה עולה אם נאבדה אינו חייב באחריותה שהרי לא קיבלה עליו אבל לענין בל תאחר זה וזה שוין דכתיב כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה אשר דברת בפיך הרי נדר נדבה אמורין בענין:

הלכה: הָא דָבָר שֶׁעוֹשִׂין בּוֹ אוֹכֶל נֶפֶשׁ אָסוּר. לֹא מִמַּאֲכָל נָדַר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. כֵּינִי מַתְנִיתָה. אֵין בֵּין הַמּוּדָּר הֲנָייָה מֵחֲבֵירוֹ לַמּוּדָּר הֲנָיַית מַאֲכָל מֵחֲבֵירוֹ. וְתַנֵּיי דְּבֵית רִבִּי כֵן. הַמּוּדָּר הֲנָיַית מַאֲכָל מֵחֲבֵירוֹ לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ נָפָה וּכְבָרָה רֵיחַיִם וְתַנּוּר. תַּנֵּי. אֲבָל מַשְׁאִיל הוּא לוֹ כוֹסוֹת וּקְעָרוֹת וְתַמְחוּיִין. שֶׁאֵינָן מְהַנִּין אֶת הָאוֹכֶל אֲבָל מַכְנִיסִין אֶת הָאוֹכֶל. לָפַּסִּין וּקְדֵירוֹת אָסוּר. לִטְחוֹן וְלִדְרוֹךְ אָסוּר. לִקְצוֹר צְרִיכָה. לִבְצוֹר צְרִיכָה. הֲנָיַית מַאֲכָל מָהוּ. תַּנֵּי. אֲבָל מַשְׁאִילוֹ הוּא קוֹרְדּוֹם. הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר. בְּקָרְדּוֹם שֶׁלְבִּיקּוּעַ. תִּיפְתָּר בְּקוֹרְדּוֹם שֶׁלְנִיכוּשׁ. וְלֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם. רִבִּי אָבוּנָא אָמַר. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. הָהֵן זוסטא מִכֵּיוָן שֶׁהוּא מַרְחִיק וְאַתְּ חֲשַׁר בֵּיהּ קִימְחָא. כְּמִי שֶׁהוּא נָפָח.

Traduction

Des termes de la Mishna, il parait résulter (31)Cf. 1, (Nedarim 4, 1). que les ustensiles servant à la consommation sont interdits à tous deux. Mais est-ce que le vœu de l’un ne porte pas sur l’abstention seule du manger, non sur les vases? En effet, dit R. Simon b. Lakish il faut un peu corriger les termes de la Mishna et dire: il n’y a, entre celui qui s’est interdit par vœu toute jouissance et celui qui s’est interdit de jouir de ce qui touche au manger, etc. Voici ce qu’on a enseigné chez Rabbi: si l’on s’est interdit par vœu de jouir en rien du manger de son prochain, on ne pourra pas lui emprunter de tamis, ni van, ni moulin, ni four. Toutefois, est-il dit, on pourra emprunter des verres, des soupières ou des marmites, qui ne servent pas à préparer les mets (comme les instruments précédents), mais seulement à les recevoir. Les écuelles lopa'' et les pots (tous 2 à mettre au feu) sont interdits, ainsi que tout vase où il s’agirait de moudre du blé, ou d’y presser du raisin. Est-il permis d’emprunter en ce cas de tels vases pour la moisson ou la vendange? Est-ce considéré (malgré le rapport lointain) comme servant à la consommation? Puisque l’on a enseigné qu’il est permis alors d’emprunter une hache, on avait supposé qu’il s’agit d’un outil à fendre le bois (et dès lors il serait permis d’utiliser de tels ustensiles en rapport indirect avec le manger); mais il n’en est rien, car il peut s’agir d’une hache agricole, et l’on ne peut donc rien conclure de là. R. Abouna ou R. Jérémie demanda: est-ce que la ceinture zwsthr, dont les fils sont écartés et que l’on peut employer à vanner la farine, est considérée comme tamis (interdit), ou non? (Question non résolue) (32)Suit un passage, traduit (Rosh Hashana 1, 1), ci-dessus, p. 60.

Pnei Moshe non traduit

גמ' הא דבר וכו'. גרסינן להא בריש פ''ד דנדרים דפריך אהא דקתני כלים שאין עושין בו אוכל נפש מותר למודר מאכל הא דבר שעושין בו אוכל נפש אסור ואמאי ולא ממאכל נדר בתמיה ולמה יאסר בכלים אפילו עושין בו אוכל נפש:

כיני מתניתין. כן מיירי מתניתין אין בין וכו' דמכיון שהוסיף ואמר הנאת מאכלך עלי אסר על עצמו כל הגורם ומביא לידי מאכל:

ותניי דבי רבי. בהדיא כן:

שאין מהנין את האוכל. שאין מתקנין בהן המאכל אלא שמכניסין בהן המאכל בלבד:

לפסין וקדרות אסור. שמתקנין בהן המאכל:

לטחון לו. חטים ולדרוך ענבים אסור שהנאה קרובה המביא לידי מאכל הוא:

לקצור. לו ולבצור צריכה. זה מיבעיא לן לפי שהנאה רחוקה היא:

הניית מאכל מהו. כלומר הנאה לצורך מאכל כגון קורדום לבקע עצים:

תני. בברייתא אבל משאילו קורדום והוינן סברין מימר שאפילו בקורדום של ביקוע מותר ואע''פ שהיא לצורך מאכל ודחי לה הש''ס דתיפתר בקורדום של ניכוש שמנכשין בו השדה דהנאה רחוקה היא ולא מיקריא לצורך מאכל אבל קורדום של ביקוע לית ש''מ כלום:

ההן זוסטה. חגורה בלשון יוני והיא עשויה כמעשה רשת מכיון שהיא מרחיק החיטין ועשויה נקבים נקבים ויכול לחזור ולנפות בה הקמח אם אסור להשאיל דכמי שהיא נפה דמיא. ולא איפשיטו הני בעיי ולחומרא:

8b עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מַה בֵין אִילֵּין תַּנָּייָא לְאִילֵּין רַבָּנִן. לָאוִים. לֹא כְרִיתוֹת. רִבִּי יוּדָן אָמַר. הַבָּא עַל הַמַּמְזֶרֶת אִית בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי חֲנַנְיָה אָמַר. אַף הַמֵּצִית גְּדִישׁוֹ שֶׁלְחֲבֵירוֹ בְּיוֹם טוֹב בֵּינֵיהוֹן. עַל דַּעְתּוֹן דְּאִילֵּין תַּנָּייָא. הוֹאִיל וְאֵין בָּהֶן כָּרֵת מְשַׁלֵּם. עַל דַּעְתּוֹן דְּאִילֵּין רַבָּנִן. הוֹאִיל וְיֵשׁ בָּהֶן מַכּוֹת אֵינוֹ מְשַׁלֵּם. מֵעַתָּה אֵילּוּ נְעָרוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן [קְנָס] לֹא כְרַבָּנִן. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. תִּיפְתָּר. דִּבְרֵי הַכֹּל בְּמַמְזֵר שֶׁבָּא עַל הַמַּמְזֶרֶת. וְאֵשֶׁת אָחִיו לֹא יְבִמְתּוֹ הִיא. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. תִּיפְתָּר. שֶׁהָיוּ לְאָחִיו בָּנִים וְאִירֶם אִשָּׁה וָמֵת וּבָא אָחִיו וְאָנְסָהּ.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

ע''ד דרשב''ל וכו'. האי מילתא התם הוא דשייך בתרומות ובכתובות ואגב מייתי להא נמי הכא. ואהתם דלעיל קא מהדר דלר''ל דס''ל חייבי מלקות אפילו לא התרו בהן פטורין מתשלומין מוקי התם למתני' דתרומות ולמתני' דאלו נערות כר''מ דאמר לוקה ומשלם א''כ מאי איכא בין אילין תנייא שהן רנבה''ק ור''ש בן מנסיא דלעיל לבין אילין רבנן דפליגי אדר''מ הא לכולהו חייבי כריתות פטורין הן מן הקנס ואפי' במקום שאין כאן מלקות דאלו לר' יוחנן איכא בינייהו חייבי כריתות שלא התרו בהן למלקות כדמוקי התם לעיל אליבא דרבנן דר''מ דמתני' דתרומות ודכתובות בשלא התרו דחייב בקנס וכן בתשלומין אבל להני תנאי ר' נחוניא ור''ש בן מנסיא לעולם פטור הוא אלא לרשב''ל קשיא מאי בינייהו ומאי קמ''ל אליבא דהני תנאי:

לאוים לא כריתות. איכא בינייהו כלומר במקום דאיכא חייבי לאוין בלחוד ואין אצליהם כרת כדמסיק ואזיל:

ר' יודן אמר הבא על הממזרת אית ביניהון ר' חנניא אמר אף המצית גדישו של חבירו בי''ט אית ביניהון. דבאלו אין כאן אלא לאו ולהנך תנאי הבא על הממזרת חייב קנס דאין כאן כרת ולרבנן דר''מ פטור ואפילו לא התרו בו לרשב''ל וכן המצית גדיש חבירו בי''ט שאין בו כרת אלא לאו דלהנך תנאי משלם הוא דאין מתחייב בנפשו ולרבנן דר''מ פטור הוא הואיל ואיכא לאו דאית ביה מלקות:

מעתה אלו נערות וכו' דלא כרבנן. לר''ל דמוקי מתני' כר''מ אי נימא דבדוקא הוא ולא אתיא המתני' כלל אליבא דרבנן דלדידהו לא משכחת קנס אפילו בחייבי לאוין גרידא:

אמר ר' מתניה תיפתר דברי הכל. כלומר רישא דמתני' דאלו נערות מצינן לאוקמי אפילו כרבנן ובממזר שבא על הממזרת מיירי שמותר בה ומשלם קנס באונס ומהו דתימא הואיל ופסולי קהל נינהו לאו בני קנסא הן קמ''ל:

ואשת אחיו. דקתני התם דיש לה קנס ופריך לאו יבמתו היא בתמיה דהא ע''כ לאחר מיתת אחיו מיירי ומת לאחר שאירסה דאכתי נערה בתולה היא דאם לא מת אשת איש היא ואם לאחר שנשאה מת בלא''ה לא מצית אמרת דא''כ לאו בחזקת בתולה היא אלא ודאי כדאמרן ומיהת זקוקה לו מן האירוסין ואם כן מה כרת ומה קנס שייך בה:

תיפתר שהיה לאחיו בנים. מאשה אחרת ואינה זקוקה לו וחירס את זו האחרת ומת ובא אחיו ואנסה דאם לא מת בת סקילה היא ואין כאן קנס כדלעיל:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source